שמות פרק ט'

 יז עוֹדְךָ, מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי, שַׁלְּחָם.  יח הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן־הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד־עָתָּה.  יט וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת־מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה:  כָּל־הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר־יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה–וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ.  כ הַיָּרֵא אֶת־דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה–הֵנִיס אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ, אֶל־הַבָּתִּים.  כא וַאֲשֶׁר לֹא־שָׂם לִבּוֹ, אֶל־דְּבַר יְהוָה–וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה. כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם:  עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה–בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ, עַל־הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם.  כד וַיְהִי בָרָד–וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד:  כָּבֵד מְאֹד–אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.  כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד־בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת־כָּל־עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.  כו רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר־שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לֹא הָיָה, בָּרָד.  כז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.  כח הַעְתִּירוּ, אֶל־יְהוָה, וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.  כט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת־הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־יְהוָה; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה־עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לַיהוָה הָאָרֶץ.  ל וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ:  יָדַעְתִּי–כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים.  לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.  לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ:  כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה.  לג וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת־הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל־יְהוָה; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא־נִתַּךְ אָרְצָה.  לד וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי־חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת–וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו.  לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד־מֹשֶׁה.