שמות פרק כ׳

טו וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת־הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.  טז וַיֹּאמְרוּ, אֶל־מֹשֶׁה, דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן־נָמוּת.  יז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם, אַל־תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם–לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.  יח וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים. יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אַתֶּם רְאִיתֶם–כִּי מִן־הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.  כ לֹא תַעֲשׂוּן, אִתִּי:  אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.  כא מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה־לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת־עֹלֹתֶיךָ וְאֶת־שְׁלָמֶיךָ, אֶת־צֹאנְךָ וְאֶת־בְּקָרֶךָ; בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.  כב וְאִם־מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה־לִּי, לֹא־תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית:  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ.  כג וְלֹא־תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל־מִזְבְּחִי:  אֲשֶׁר לֹא־תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.