תהילים פרק טז

א  מִכְתָּם לְדָוִד: שָׁמְרֵנִי אֵל, כִּי־חָסִיתִי בָךְ.

ב  אָמַרְתְּ לַיהוָה, אֲדֹנָי אָתָּה; טוֹבָתִי, בַּל־עָלֶיךָ.

ג  לִקְדוֹשִׁים, אֲשֶׁר־בָּאָרֶץ הֵמָּה; וְאַדִּירֵי, כָּל־חֶפְצִי־בָם.

ד  יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָרוּ: בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם; וּבַל־אֶשָּׂא אֶת־שְׁמוֹתָם, עַל־שְׂפָתָי.

ה  יְהוָה, מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.

ו  חֲבָלִים נָפְלוּ־לִי, בַּנְּעִמִים; אַף־נַחֲלָת, שָׁפְרָה עָלָי.

ז  אֲבָרֵךְ–אֶת־יְהוָה, אֲשֶׁר יְעָצָנִי; אַף־לֵילוֹת, יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי.

ח  שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד: כִּי מִימִינִי, בַּל־אֶמּוֹט.

ט  לָכֵן, שָׂמַח לִבִּי–וַיָּגֶל כְּבוֹדִי; אַף־בְּשָׂרִי, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.

י  כִּי, לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ, לִרְאוֹת שָׁחַת.

יא  תּוֹדִיעֵנִי, אֹרַח חַיִּים: שֹׂבַע שְׂמָחוֹת, אֶת־פָּנֶיךָ; נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.