שמות פרק ט״ז

יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יב שָׁמַעְתִּי, אֶת־תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  יג וַיְהִי בָעֶרֶב–וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת־הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה.  יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל־פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס–דַּק כַּכְּפֹר, עַל־הָאָרֶץ.  טו וַיִּרְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מָן הוּא–כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה־הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם–אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ.  יז וַיַּעֲשׂוּ־כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר–וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי־אָכְלוֹ, לָקָטוּ.  יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל־יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר.  כ וְלֹא־שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה.  כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס.  כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה–שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.  כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה–שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל־הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר.  כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד־הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא־הָיְתָה בּוֹ.  כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי־שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה:  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.  כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה־בּוֹ.  כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ.  כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה:  עַד־אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי, וְתוֹרֹתָי.  כט רְאוּ, כִּי־יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת–עַל־כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ–בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.  ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.  לא וַיִּקְרְאוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל אֶת־שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.  לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה–מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת־הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן־שָׁמָּה מְלֹא־הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.  לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת.  לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד־בֹּאָם, אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת־הַמָּן, אָכְלוּ–עַד־בֹּאָם, אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.  לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.