תהילים פרק יב

א  לַמְנַצֵּחַ עַל־הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  הוֹשִׁיעָה יְהוָה, כִּי־גָמַר חָסִיד: כִּי־פַסּוּ אֱמוּנִים, מִבְּנֵי אָדָם.

ג  שָׁוְא, יְדַבְּרוּ–אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ: שְׂפַת חֲלָקוֹת–בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ.

ד  יַכְרֵת יְהוָה, כָּל־שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן, מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת.

ה  אֲשֶׁר אָמְרוּ, לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר–שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ: מִי אָדוֹן לָנוּ.

ו  מִשֹּׁד עֲנִיִּים, מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים: עַתָּה אָקוּם, יֹאמַר יְהוָה; אָשִׁית בְּיֵשַׁע, יָפִיחַ לוֹ.

ז  אִמְרוֹת יְהוָה, אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת: כֶּסֶף צָרוּף, בַּעֲלִיל לָאָרֶץ; מְזֻקָּק, שִׁבְעָתָיִם.

ח  אַתָּה־יְהוָה תִּשְׁמְרֵם; תִּצְּרֶנּוּ, מִן־הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם.

ט  סָבִיב, רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן; כְּרֻם זֻלּוּת, לִבְנֵי אָדָם.