תהילים פרק יד 

א  לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים; הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה־טוֹב.

ב  יְהוָה מִשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי־אָדָם: לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ, אֶת־אֱלֹהִים.

ג  הַכֹּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ: אֵין עֹשֵׂה־טוֹב–אֵין, גַּם־אֶחָד.

ד  הֲלֹא יָדְעוּ, כָּל־פֹּעֲלֵי־אָוֶן: אֹכְלֵי עַמִּי, אָכְלוּ לֶחֶם; יְהוָה, לֹא קָרָאוּ.

ה  שָׁם, פָּחֲדוּ פָחַד: כִּי־אֱלֹהִים, בְּדוֹר צַדִּיק.

ו  עֲצַת־עָנִי תָבִישׁוּ: כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.

ז  מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן, יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: בְּשׁוּב יְהוָה, שְׁבוּת עַמּוֹ; יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.