תהילים פרק ד

א  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  בְּקָרְאִי, עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי–בַּצָּר, הִרְחַבְתָּ לִּי; חָנֵּנִי, וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.

ג  בְּנֵי אִישׁ, עַד־מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה–תֶּאֱהָבוּן רִיק; תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה.

ד  וּדְעוּ–כִּי־הִפְלָה יְהוָה, חָסִיד לוֹ; יְהוָה יִשְׁמַע, בְּקָרְאִי אֵלָיו.

ה  רִגְזוּ, וְאַל־תֶּחֱטָאוּ: אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, עַל־מִשְׁכַּבְכֶם; וְדֹמּוּ סֶלָה.

ו  זִבְחוּ זִבְחֵי־צֶדֶק; וּבִטְחוּ, אֶל־יְהוָה.

ז  רַבִּים אֹמְרִים, מִי־יַרְאֵנוּ־טוֹב: נְסָה עָלֵינוּ, אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה.

ח  נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי; מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.

ט  בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו, אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן: כִּי־אַתָּה יְהוָה לְבָדָד; לָבֶטַח, תּוֹשִׁיבֵנִי.